סינגפור: ארץ-עיר-דומם

מה אומר על סינגפור?

בזמן האחרון אני נהנית לקרוא את הבלוג של נתלי תמיר, ״עיר כפר ומה שביניהם״ (אפשר לקרוא אותו כאן) . אז בעקבות משחק ילדותנו שכתבה עליו – ארץ.עיר.חי.צומח.דומם – הנה כמה אסוציאציות:
ארץ שהיא עיר, אין הרבה חי-צומח, דומם. הרבה דומם. מהירה, רבת נתיבים, יעילה, ישרה, מרובעת.  בנייני קומות, טרופי, גשם, רב תרבותיות, קניונים. מה זה מעורר בכם?
האמת שלי זה לא ממש עשה טוב. כל המשפחה שלי הייתה מרוצה מהסדר, הנקיון, החוקים ואני הרגשתי תחושת מחנק. לא בשבילי כל הבניינים הגבוהים והקניונים והקניות. הכל מלאכותי וממוסחר וענק… בכל צומת יש קניון ובכל קניון אפשר ללכת לאיבוד….

ללכת לאיבוד? ראו דוגמא:

הייתי צריכה לקנות בגד ים, אחרי שהקודם נהרס. אוקיי. קיבלתי המלצות לאן לנסוע והגעתי באוטובוס ( קניתי עוד קודם כרטיס מטרו) לקניון כלשהו, אחד מיני רבים. עליתי וירדתי במדרגות עד שהבנתי איך מגיעים לקניון עצמו, בסדר. מצאתי מה שחיפשתי. נפלא. עד כאן סביר. אבל איך לעזאזל יוצאים מכאן??

לאחר ששאלתי והלכתי לפה ולשם מחפשת את דרכי לכיוון תחנת האוטובוס, מצאתי שחזרתי לתחנה בה הורידו אותי ולא כאן עובר האוטובוס חזרה, התחלתי להתייאש וכבר חשבתי שאקח מונית. פשוט, נכון? הנה, יש כאן מפרץ למכוניות, כמקובל כאן ( אי אפשר לעצור מונית סתם ברחוב). אה ממה, אין תור. אז מה זה אומר? למוניות יש תורים. לכל דבר כאן עומדים בתור, כמו חיילים. אם אין תור של ממתינים, זה חשוד. בירור קצר עם השומר מעלה שזהו מסוף הורדה בלבד…. אוקיי… אז איפה מסוף האיסוף? הוא מצביע לכיוון מסוים, בהמשך הלא נראה לעין… לא התחשק לי ללכת לכיוון לא ידוע ובדקתי שוב את אופציית האוטובוס. אז איך מוצאים את תחנת האוטובוס בכיוון ההפוך? את זה אף אחד לא ידע להגיד לי, נראה שכל אחד כאן יודע רק להגיע לאן שהוא צריך. זה היה רגע בו הצטערתי קצת שלא היה לי סים ואפליקציית תחבורה מקומית, למרות שחשוב לציין ששאלתי זוג מקומיים שהיו אדיבים והתאמצו מאד לחטט באפליקציה שלהם וגם הם לא מצאו לי תשובה ברורה… מוזר. מה שכן, הופתעתי לראות שאנשים חוצים פה את הכביש, לצד השני, ללא מעבר חציה. בלי אור אדום ואור ירוק, בלי פסי זברה או סתם שני פסים, כלום. ואני הייתי בטוחה ששמים פה אנשים בכלא על חציה ללא מעבר חציה, בערך כמו ששפטו אותי בצבא על חציית מעבר חציה באדום כשהכביש ריק לגמרי (מי שהיה בקורס קצינים מכיר בוודאי את הדילמה הפסיכולוגית שמציבים לך שם- אם היית הולכת ברחוב ביום כיפור והיה אור אדום במעבר חציה להולכי רגל, האם היית חוצה? ). בקיצור, לקחתי סיכון, חציתי כמו המקומיים ללא מעבר חציה ולשמחתי מצאתי תחנה בכיוון ההפוך. אמנם לא של הקו שהגעתי איתו אבל לפחות אחד שמגיע לאזור. אפשר לנשום לרווחה.

אוכל יוצר תרבות, תרבות יוצרת אוכל

אז השיטוט בעיר לא עשה לי טוב. פתאום התגעגעתי לזולות ליד הים, לאכול רחוב שלוקחים לדרך, לספונטניות. אפילו ברחוב הערבי, (בו טיילנו באחד הלילות), אם תבקשו לאפה עם פלאפל לדרך תקבלו משהו עטוף בנייר, בתוך קופסת קלקר ואת הקופסא בשקית. יעניי טייק אוויי . בכלל, הם לא אוכלים כאן ברחוב, בכלל. אין ילדים עם סוכריה, או סנדביץ׳ או קרקר או איזה חטיף (זה שעל מסטיק ברחוב יושבים בכלא בטח שמעתם נכון?)… לפעמים רואים מבוגר עם כוס קפה או שייק או מישהו אוכל גלידה ליד עמדה למכירת גלידה, זהו. כל כך מסודרים כאן שזה מוזר. הרגשתי קצת כמו דמות בסרט ״לגו״, בו כולם פועלים לפי חוברות ההדרכה להרכבה ( אם לא צפיתם, מומלץ מאד! אמנם לגו זו חברה מסחרית אבל המשל בעיניי נפלא, בלי ספויילר לסוף).
אז היות ובאנו בפסח ואנחנו אוכלים כשר, הבאנו איתנו אוכל לכל מקום, רק לא ממש ידענו אם בכלל מותר לנו לאכול אותו ( על אכילה ברכבת ובאוטובוס מקבלים קנס, את זה ידענו למזלנו)…
אז איך יצא שאנחנו הגענו כמעט לשבועיים?
הגענו לכאן כחלק ממסלול טיסה גאוגרפי של חזרה מפיג׳י לכיוון אירופה. סינגפור היא מן תחנה נוחה כזו בדרך בין הרבה ארצות. על פי נהג המונית, שנסענו איתו משדה התעופה והפך בן רגע למדריך תיירים, זו גם הסיבה שסינגפור מהווה צומת מסחרית בין תרבויות רבות וארצות רבות ולכן התפתחה בעיקר בתחום המסחר, ייבוא וייצוא. זה והעובדה שהים שלהם עמוק והאוניות יכולות להגיע קרוב לנמלים. הם לא מייצרים שום דבר- הם מקבלים סחורה, מטפלים בה ומעבירים הלאה.
הגענו גם כי בלוח השנה הופיע חג הפסח וכשומרי כשרות לא יכולנו להישאר בפיג׳י, שאוכלים בה בעיקר בשר, יש מעט ירקות ומעט מאד יהודים. אז תכננו את המסלול כך שנעצור כאן, נשתתף בליל סדר בקהילה, נקנה מצות ונבשל לעצמנו אוכל כשר. החלק הזה הצליח ובגדול, אז בסך הכל אין על מה להתלונן (-:

המלצות
ברשותכם אקצר כאן בהמלצות. עדיף שתקראו באינטרנט מה כדאי לעשות, ותבואו ליומיים שלושה, כמו כל התיירים…
כמה דברים שעשינו ונהננו מהם:
שיטוט בליטל אינדיה, אכילה במסעדות המקומיות, יש צמחוניות הודיות בזול, נקי וטעים!!

IMG_6522

הרחוב הערבי- תיירותי מידי לטעמי אבל אווירה נעימה והילדים שמחו לאכול פלאפל.
‏Gardens by the bay – גן ציבורי שניתן לשוטט בו, חלקו בחינם חלקו בתשלום ובשעות הערב יש בו מופע אורות יפה. בגן הילדים יש מזרקות מים ( סגור בימי שני, את המידע הזה פספסנו לצערי).
מרינה ביי סנדס- מלון מפורסם ויקר מאד אליו ניתן לעלות ( בתשלום, או לחילופין לשלם ולעלות לגלגל הענק הקרוב אליו) ולראות את הנוף, רצוי בשקיעה או בלילה כי זה מה שיש כאן- נוף בניינים מנצנצים בחושך…
מוזיאון artasciene- יש שתי תערוכות, אחת אינטראקטיבית ומתאימה מאד לילדים. היא כוללת שימוש מגוון באורות וציורים שמציירים ואז סורקים והציור מופיע ונע על המסך, כמו קם לתחייה.

IMG_6598

IMG_6587

בקניונים ישנם אזורי אוכל למקומיים, גם ברחוב אורצ׳רד המפורסם והיקר ביותר בעיר. אוכל אסייתי והודי ולרוב גם מערבי, מנה ב 5-7$. אז לא חבל לשלם במסעדה 25$ על פיצה שבקושי מספיקה לשניים?
על האטרקציות היקרות באי סנטוזה ויתרנו ( תקראו אצל מישהו אחר) .
המלצה למשפחות- סעו עם אובר. יעיל, נוח, זול ממוניות ולעיתים אותו מחיר כמו ארבעה אנשים במטרו. הנהגים סופר אדיבים, מנדבים מידע בכיף.

לסיכום

מבחינתי מדובר במדינה מרובעת. התרבות מרובעת, הבניינים מרובעים ( למעט כמה בניינים יוצאי דופן כמו מוזיאון אמנות-מדע ומלון מרינה ביי סנדס) ואולי בגלל נקודת המבט שלי ראיתי עוד הרבה דברים מרובעים- כמו למשל הכיור במטבח ובמקלחת. זה אגב, למקרה שלא ידעתם, ממש לא נוח לנקות כיור מתכת מרובע לחלוטין. הלכלוכים נתקעים בפינות- אף אחד לא גילה להם את זה פה?
כדי לסיים בטעם טוב ומכיוון שאני אוהבת לחפש את הטוב בכל מקום, חיפשתי רגעי צילום יפים, לפחות כאלה מצאתי כמה. תהנו.

IMG_6765

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s