נפרדים מפיג׳י

פייר, אני מתרגשת. אולי כי זו הארץ הראשונה בטיול שהייתה לי חדשה לגמרי ( באוסטרליה וניו זילנד טיילתי לבדי לפני אי אלו שנים, אחרי הצבא ובתאילנד היינו גם קודם), אולי כי הנסתר היה רב על הגלוי ותהליך הגילוי היה מרתק. ואולי זה בגלל האנשים הנפלאים שפגשנו כאן.

אז אחרי שנחנו במלון כתיירים מן המניין, הגיע הזמן להיפרד מהמשפחה המארחת, שהחליטו שמעתה אנחנו משפחה לתמיד. ביום שישי האחרון שאירחנו אותם בבית ששכרנו, רגע לפני שיצאו, ביקשה הבת לקבל חולצה שלי ושמלה של הקטנה. הופתעתי ולא הבנתי מה היא רוצה. ״מה?״ שאלתי. ״חולצה, תני לי חולצה שלך. זה יחזור אלייך״. טוב, מבטי המופתע כנראה דרש כמה הסברים והיא הסבירה שהם רוצים לתפור לי ולקטנה שמלה פיג׳יאנית מסורתית ולבנים חולצה וחצאית זולו מסורתיים. טוב, לא יכולתי לסרב, זה ברור שמדובר כאן בעניין של כבוד ולא אומרים לא לכזה דבר. אז נתנו חולצה ושמלה ונפרדנו לשלום.

IMG_6230

אז איך מסכמים את פיג׳י?
הפיג׳יאנים אנשים מקסימים- חמים, מכניסי אורחים, נהדרים עם ילדים. לכולם כאן יש צחוק מתגלגל כמו של ילדים, כזה שצוחקים אותו בפה פתוח ולב שמח. המוסיקה שורה בכל מקום ואקח איתי כמה שירים שלהם בלב ( וביוטיוב). הדבר היחיד שהיה חסר לנו פה זה ירקות, שבאמת אין כאן מספיק… ובעצם, גבינות רואים בעיקר בפיצה וגם חלב יש בעיקר עמיד והמקומיים בכלל צורכים אותו באבקה….
אם מגיעים אל פיג׳י כתיירים לשבוע, למלון אחד, כמו רבים מהתיירים שפגשנו, זה קסום ונקי ומעוצב היטב. וגם יקר. אם מגיעים לכמה שבועות ומתארחים אצל משפחה, זה מרתק ומעניין והרבה פחות יקר ( אבל גם כמובן בסיסי וחם יותר, כי אין מאווררים בבתים, שלא לדבר על מזגנים).
הם אוכלים פה הרבה בשר, והירקות מאד עונתיים, אז אם אתם שומרי כשרות או צמחוניים זה קצת מבאס, אבל אפשר להסתדר ( אם אתם טבעונים, אולי כדאי להביא אתכם דברים…) רוב האוכל המערבי מיובא מאוסטרליה וניו זילנד.
המלצה אחת בענייני אוכל- רשת מסעדות קוריאנית, בשם Grace Road . זוכרים שסיפרתי בפוסטים הקודמים על הקוריאנים שהגיעו לפיג׳י בגלל נבואת בצורת בברית החדשה? אז הם מגדלים אורז וירקות אורגנים בחווה ומחזיקים רשת מסעדות ובה אוכל קוריאני- עדין, נקי, טעים ובמחירים סבירים ( ביחס למסעדות תיירים). מצרפת כאן תמונה מהתפריט עם שמות הסניפים, יש להם גם דף פייסבוק.

מזג האוויר בעונה הגשומה קצת הפכפך, גשם ופתאום שמש. היינו במרץ ותחילת אפריל (ומאפריל נחשב עונה יבשה), אבל דווקא באפריל ירד לא מעט גשם. באחד הימים, שמשי ומעונן בעננים לבנים בלבד, הלכנו לאיטנו למסעדה במרחק 10 דק׳ הליכה ופתאום הרגשתי טיפה ענקית, לרגע חשבתי שאיזו חיה ירקה עליי. הסתכלתי למעלה ואין בכלל עץ. לא הספקתי לספור 1-2-3 וניטח עלינו מבול, ככה משום מקום וללא עננים ברקים ורעמים. אז הכל אפשרי… בכלל, אחד התחביבים האהובים עליי באיים השונים בהם ביקרנו ( בכל העולם) הוא להתבונן בעננים הטסים במהירות. תמיד חשבתי שבסרטים מריצים את הצילום של לפני הסערה בהילוך מהיר- אז לא, פשוט מצלמים באי, שם העננים נעים במהירות רבה.
הזמן כאן הוא גמיש, מה שנקרא בפי המקומיים "Fiji time ". זאת אומרת שאם הזמנתם אוכל, או שאתם מחכים שיבואו לתקן את האינטרנט במלון, סביר להניח שזה יקח הרבה יותר זמן מאשר בישראל… או אם קבעתם פגישה , אל תתפלאו אם יאחרו בנגיד איזו שעה ככה 😀 מצד שני, גם האוטובוס יחכה לכם אם יראה אתכם מרחוק ולא ימהר לזוז וגם יעצור לאסוף כל נוסע בדרך. כאן ללא ממהרים – הלוואי עלינו קצת מזה בישראל.
האנשים, כאמור, מקסימים. בערים הגדולות יש הרבה רמאויות והכפלת מחירים במיוחד עבור התיירים, חשוב להכיר את השטח ולא להתפתות לכל הצעה שמקבלים. כשדיברנו על הרמאים שיש בעיר נאדי, אמרה לי אחת מהמשפחה שהאנשים שמרמים לא שייכים לעיר עצמה, הם באים מבחוץ. כי מי שחי במקום, לא רוצה לרמות את התייר ולהוציא שם רע למקומיים. כי בבסיס הם אנשים של טוב לב ובית פתוח ( וחבל שיש כאלה שהורסים את התדמית). ברמן במסעדה אחת שאכלנו בה קבוע סיפר שאירח שני מטיילים ישראלים לפני כמה שנים. שאלנו איך הם הגיעו אליו, והוא סיפר שהם פגשו בו ברחוב, שאלו אותו איפה אפשר למצוא מקום לישון והוא פשוט הזמין אותם לביתו. הם נשארו אצלו כמה ימים, והוא היה מאושר וגאה. הנה לכם דוגמא חיה, אמיתית וכנה לאופי של המקומיים.
באיים לא הסתובבנו הרבה, בעיקר בגלל העלויות הגבוהות, ויומיים לפני שעזבנו, פגשנו במקרה בחור ישראלי שנשוי לאישה מסמואה וחיים מזה שנתיים בפיג׳י. לדבריו, יכולנו בקלות לקצר כאן ולהגיע גם לסמואה. לא ידענו על האי הזה קודם, אבל אולי בסיבוב הבא…. אם אתם באים לאזור, תבדקו גם את האופציה הזו.
יום לפני הטיסה, נפגשנו שוב עם המשפחה בנאדי, כדי להיפרד. הם היו אמורים להגיע ב16:00 והגיעו בסוף ב 18:00. Fiji time כבר אמרנו? מסתבר שהם היו בחנות בדרך לקנות חלק מהבגדים המסורתיים, הייתה הפסקת חשמל בכל האי ולא יכלו לקנות, אז חיכו. בסוף הגיעו והביאו איתם את הבגדים המקסימים, כולם בצבעי אדום-לבן-שחור, כי מקובל שכל המשפחה מתלבשת באותם צבעים. מדדנו אותם והם היו מאושרים. הם גם התעקשו להגיע לשדה ולהיפרד מאיתנו שם. מרגשים מאד.

אי אפשר לסיים, בלי להביא את שיר הפרידה המסורתי של פיג׳י, אותו שיר שאומרים עליו שאנשים מזילים דמעה כששומעים אותו. המקור הוא בשיר מקהלה, ונדמה שכולם כאן יכולים ברגע להצטרף לשירה ולבצע כמה קולות- ככה זה כשהמוסיקה בשורשים. אני התאהבתי בשיר הזה, בעיקר בזכות הלחן הנפלא שלו, כי המילים בשפה לא מוכרת די שוברות שיניים. השיר עוסק באישה שעוזבת את האי ואהובה השבור לא יכול להצטרף אליה וקורא לה לא לשכוח אותו ולחזור אליו. אביא כאן בית ופזמון וקישור לביצוע אחד מיני רבים.
נראה לי שלפיג׳י עוד נחזור.

Isa Lei – English translation
Isa you are my only treasure
Must you leave me, so lonely and forsaken?
As the roses will miss the sun at dawn,
Every moment my heart for you is yearning.

Isa Lei, the purple shadow falling,
Sad the morrow will dawn upon my sorrow,
Oh forget not, when you’re far away
Precious moments at Suva

דוגמא לביצוע של השיר, בגרסה יחסית מודרנית:
‏https://m.youtube.com/watch?v=5TtawSHulKY

IMG_6378

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s