פיג׳י- פוסט שלישי והמילים ממשיכות לזרום

המילים זורמות לי כאן כמו מים, בערך כמו הגשמים והימים… בהמשך לפוסט הקודם, התארחנו במשך כמה ימים אצל משפחה. כאמור, חשוב להם לדאוג לנו לתעסוקה ובמקביל גם להציג אותנו בפני קרוביהם, כדי לחלוק איתם את הכבוד הגדול שנפל בחלקם על הגיענו אליהם. מוזר כל העניין הזה- מצד אחד זה נחמד שמתייחסים אלינו יפה ורוצים לפנק אותנו ( מי לא אוהב שמפנקים אותו?), מצד שני זה מאד עמוס ואני צריכה להיות נחמדה וחברותית כל הזמן….
גם אנשים ברחוב ( בשוק, בסופרמרקט, באוטובוס, במונית וכו׳) ששומעים שאנחנו מישראל מאד מופתעים ושמחים ורוצים לשמוע עוד. כמובן העובדה שאנחנו לבנים מבליטה אותנו מלכתחילה ביחס לכולם, גם ללא היותנו יהודים מישראל. לדוגמא, אני והקטנה היינו בים והיו שם משפחה פיג׳יאנית. הים היה רדוד (בשפל) ולכן רק רבצנו במים. מיד התקרבו אלינו ילדי המשפחה ולטשו עיניים. למרבה המזל הם אנשים מאד נחמדים וחברותיים כך שחיוך אחד מיד ממיס את הלבבות ויוצר קרבה. הבת הצעירה, כבת שנתיים נגעה וצבטה אותי ואת הקטנה שוב ושוב, אז שאלתי את אמה האם זה בגלל שאנחנו לבנות. היא ענתה שכן וכי הקטנה, שנוהגת לשחק בברביות, חושבת שהקטנה היא בובה 😂
לקטנה היה קשה להבין מדוע נוגעים בה ואני השתדלתי להסביר את נקודת המבט שלהם ולהתיידד עם הילדים, למרות פערי השפה. רובם לא דיברו אנגלית, משום שרק החל מכיתה א׳ הילדים לומדים אנגלית בביה״ס.
נחזור לאירועים שארגנו לנו- הראשון הוא נסיעה לחוף Natadola הנחשב לאחד ממאה החופים היפים בעולם ( מקום 46 מתוך 100, לפי הסקר של CNN, אם זה באמת משנה למשהו, יש עשרות סקרים כאלו). עקב כך, השתלטו עליו זה מכבר מלונות וניתן להגיע אליו באמצעות שהייה במלון או תשלום של 40$ לאדם. את זה לא ידענו, כי המארח שלנו היה בחוף לפני כעשר שנים ואז חלק מהמלונות כלל לא היו קיימים… אז הגענו (ברכב שהשאיל מהאחיין שלו, כי לו אין) התמקמנו תחת עץ ליד החוף של המלון ונכנסנו למים. בזמן הזה הגיע מאבטח של המלון וביקש תשלום ממארחנו היקר. הוא, בדרכו הכנה, הסביר לו שאנחנו אורחים מיוחדים מארץ הקודש, והמאבטח ויתר על התשלום ונשאר לשוחח איתו ( ואולי להשגיח שאנחנו באמת מתנהגים כראוי…). מצד שני, על דשא המלון, ליד החוף, היה שלט ובו כתוב שכאן מסתיים גבול המלון, אז לא ברור לי בדיוק מה החוק המדויק.
בכל מקרה, הנוף נפלא, הים נקי, תכול צלול ונעים לשחייה ולא מפתיע שאנשים בוחרים להגיע דווקא לכאן, למרות הסכומים הלא-פעוטים שהם נאלצים לשלם עבור הלינה שם.

IMG_5655

האירוע השני היה נסיעה לעיר סובה, לביקור קרובי משפחה ולראות את הכפר ממנו הגיעה המשפחה במקור. במהלך הנסיעה למדנו עוד על פיג׳י, שההיסטוריה שלה מרתקת בגלל השילוב הייחודי של תרבויות המתקיים כאן- הפיג׳יאנים מקוריים, שהגיעו מאפריקה, חלקם צאצאי מלכה מצרית וחלקם הגיעו כמשרתים לאותה מלכה. עד היום ידוע מי שייך לאיזו משפחה ועקב כך יש לצאצאי המלכה זכויות יתר, בעיקר בהחלטות חשובות בכפרים ובפוליטיקה הארצית. היום ישנם 14 שבטים ולכל שבט כמה מחוזות ובכל מחוז כמה כפרים ובכל כפר בין 300-500 איש.
הפיג׳יאנים המקוריים היו קניבלים והמערביים שהגיעו לאי פחדו מהם ולא העזו להילחם בהם (המסורת אומרת שכמה כמרים ראשונים אף נאכלו על ידיהם). אז איך בכל זאת הצליחו לעלות לאי? היו להם רובים והשבטים שהיו חלשים יותר התחברו איתם כדי לקבל רובים ולהתחזק במלחמה בין השבטים… החל מ-1835 קיבלו על עצמם הפיג׳יאנים את הנצרות. לכך נוסיף את ההודים בעלי דת ההינדו וההודים המוסלמים, שהובאו על יד הבריטים בכדי לבנות את הכבישים והבתים, שהיום מהווים כמעט מחצית מהתושבים. ישנו גם מיעוט קוריאנים נוצרים שהגיעו בשל נבואה שאומרת שבעתיד תהיה בצורת בכל העולם ויהיה אוכל רק בשני מקומות בעולם- בישראל ופיג׳י- ולכן הגיעו כדי לגדל כאן אורז וליצור מאגרי מזון. ישנם גם מהגרים סינים, ואולי עוד מישהו ששכחתי או שעוד לא סיפרו לי עליו- בקיצור ערב רב של תרבויות, מנהגים והיררכיות…

IMG_5658
נחזור לאותה נסיעה לסובה- למעשה זו הייתה הדרך שלנו להוקיר תודה על האירוח, כי לנו לא הייתה סיבה משלנו לנסיעה. עצרנו בדרך בחוף Pacific Harbor שגם נחשב לחוף יפה, בכפר של מארחנו, באוניברסיטה, בבנייני הממשלה ( סובה היא עיר הבירה) ובעוד כמה נקודות. לבסוף הגענו אל קרובי המשפחה לארוחת צהריים שהכינו עבורנו. נראה היה שחקרו היטב מה אנחנו אוכלים, כי למעט עוף היה על השולחן כל מה שאכלנו בימים האחרונים 😂 פירות וירקות, ביצה מקושקשת, טונה משימורים, לחם, אורז ותבשיל ירקות. בשלב הזה כבר היינו די מותשים מכל הנסיעה והם היו אדיבים ביותר והציעו שנלך לנוח… הרגיש קצת מוזר להגיע לבית של מישהו בכדי לשוחח איתו ואז ללכת לנוח…. העובדה שמדובר בבית עירוני עם ווייפיי הייתה משמחת לכל והילדים פצחו במרתון צפיית ״קופיקו״ באייפד ( שהובא איתנו למקרה חירום, כגון למשל תשישות מרובה עקב שלוש וחצי שעות נסיעה רצופות…). אני שוחחתי עם האחיין בן ה-21 על חייו בעיר הגדולה ועל חוויותיו מסין, בה ביקר לאחרונה משום שאימו מלמדת שם בביה״ס אמריקאי. היה מעניין לשמוע על הפערים בין חיי העיר לכפר ובין פיג׳י לסין. הוא סיפר שבני הנוער והמבוגרים הצעירים הפיג׳יאנים יודעים היום אנגלית יותר טוב מפיג׳יאנית וחלקם, בעיקר בערים הגדולות, אף מתביישים בשפה ומתחילים להתנגד לה. סיפרתי לו על גלגולי השפה העברית, על שלילת הגולה, על העולים בישראל מרוסיה ואתיופיה – כנראה שכל תרבות עוברת גלגולים דומים במעבר בין הדורות, דרך המודרניזציה…
בבלוג הבא- פורים בגולה ועוד שאר ירקות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s